אודותיי
נעים להכיר, שמי עידן שחר-אלבז, עובד סוציאלי קליני ומטפל בגישה ממוקדת פתרון.
אני מאמין שהאופן שבו אנחנו מדברים משפיע על מה שאנחנו מצליחים לראות ולעשות. לכן, לצד מקום אמיתי לקושי ולכאב, אני לא משאיר את הבעיה במרכז השיחה כולה.
אני מתעניין גם בחיים שהאדם רוצה לחיות, בהבדלים שהוא מקווה ליצור ובכוחות וביכולות שכבר נמצאים בו — גם כאשר בתקופות קשות קשה לו להבחין בהם.
התפקיד שלי אינו להסביר לאנשים מי הם או להחליט עבורם מה נכון להם. אני מבקש ליצור שיחה שתעזור להם לתאר בצורה בהירה יותר לאן הם רוצים להגיע, לזהות את המשאבים שכבר עומדים לרשותם ולגלות כיצד השינוי יכול להתחיל.
מבחינתי, טיפול אינו צריך להישאר רק בהבנת הבעיה. הוא צריך לעזור לאדם להבחין באפשרויות חדשות וליצור הבדל ממשי בחיים שמחוץ לחדר הטיפול.



כמה מילים עליי ועל ההכשרה שלי
מאז שנת 2017 אני עובד בתחום הטיפול.
במהלך השנים ליוויתי ילדים, בני נוער ומבוגרים בהתמודדות עם משברי חיים, חרדה, עומס רגשי, קשיים חברתיים, מחלה, אובדן ותקופות של שינוי ואי־ודאות.
אני עובד סוציאלי קליני מוסמך (M.S.W, מ.ר. 36861) ודוקטורנט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
לצד הקליניקה הפרטית שלי בראש העין ובזום, צברתי ניסיון בעבודה בשירותי הבריאות, במסגרות טיפוליות ובתהליכים פרטניים וקבוצתיים.
הגישה המרכזית שמנחה את עבודתי היא טיפול ממוקד פתרון (SFBT). זוהי גישה מעשית ושיתופית, המתמקדת בשינוי שהאדם מבקש ליצור, במה שכבר עוזר לו ובדרכים להרחיב את מה שעובד. בהתאם לצורך, אני משלב גם כלים מעולמות ה־CBT וה־ACT ומתאים את התהליך לאדם שמולי.
אני מאמין שאנשים מגיעים לטיפול לא רק עם קשיים, אלא גם עם ניסיון חיים, העדפות, ערכים ויכולות. העבודה המשותפת שלנו נועדה לעזור לכל אלה להפוך לנגישים ושימושיים יותר — כדי שאפשר יהיה להתחיל לנוע בכיוון הרצוי, צעד אחר צעד.
הסיפור שלי

החיים שלי השתנו בגיל 14.
התחלתי לסבול מכאבי ראש חזקים שנמשכו כחודשיים – בלי הסבר ובלי פתרון. כל הבדיקות היו תקינות, עד שרופאה אחת הרגישה שמשהו לא מסתדר ושלחה אותנו מיד למיון.
תוך זמן קצר, בדיקת CT גילתה את מה שאף אחד לא ציפה לו - גידול בראש.
לא באמת הבנתי מה זה אומר, או מה מצפה לי ולמשפחתי אבל עשיתי את מה שצריך היה לעשות - ניתוח מוח שארך 10 שעות, הקרנות, כימותרפיה, ניתוחים נוספים, בדיקות, אשפוזים… שבעה חודשים אינטנסיביים שהסתיימו בדיוק ביום העצמאות, עם הזיקוקים ברקע – כמה סימבולי.
אבל הסיפור לא נגמר שם.
אחרי שסיימתי את הטיפולים, התחיל פרק אחר – פחות מדובר, אבל לא פחות מאתגר: פחדים, חרדות, תחושת בדידות, הפחד שהמחלה תחזור, הקושי לחזור לשגרה.
זו הייתה תקופה קשה – לי, וגם למשפחה שלי – אבל מתוכה גם צמחו תובנות עמוקות, כוחות וחלום אחד ברור:
לעזור לאנשים אחרים שמתמודדים עם תקופות קשות.
ואם זה לא מספיק, אז בגיל 22 גם יצאתי מהארון. עוד מסע של התמודדות, אומץ, וצמיחה.
היום, אני שמח וגאה להגיד – שזה מה שאני עושה.
אני מלווה אנשים בזמנים לא פשוטים, עוזר להם למצוא בהירות בתוך בלבול, תקווה בתוך קושי, ודרכים חדשות לנוע קדימה.



