מושלמות וטוב מספיק

אין צורך בשלמות… היא אפילו יכולה להיות הרסנית!

היום למדתי באוניברסיטה במסגרת הקורס “פסיכולוגיה התפתחותית” על התאוריה של דונלד ויניקוט (למי שלא מכיר, מדובר פסיכולוג ידוע ויש שמגדירים אותו כשני לפרויד).

ויניקוט היה רופא ילדים ומתוך הצפייה שלו באמהות וילדיהן במרפאה (בתקופה שרק אמהות היו מטפלות בילדים) הוא ניסח את התאוריה שלו שממשיכה להשפיע עד היום על הפסיכולוגיה של ימינו.

“אם טובה דיה” - אחד המושגים המרכזיים בתאוריה שלו. לפיו, כדי שילד יתפתח כמו שצריך יש צורך באמא שהיא טובה מספיק, לא מעולה, לא מצויינת, לא מושלמת - טובה מספיק. היא לא צריכה להיות מושלמת ולדאוג לצרכים של הילד כל הזמן, שהרי זה ממש לא אפשרי.

יותר מזה, ויניקוט אומר לנו שזה אפילו חשוב שהיא לא תהיה מושלמת כי ככה הילד מפתח לאט לאט את היכולות שלו בעצמו.

אז מה אני בא להגיד…

הרבה פעמים אנחנו רודפים אחרי המושלמות, ויש משהו מאוד מרגיע בהבנה שאין דבר כזה. אנחנו בני אדם ומטבענו אנחנו לא מושלמים ולא צריכים להיות. יותר מזה, אם נהיה מושלמים אולי נפספס משהו חשוב או שנפגע בעצמנו או באחרים…

הטעויות, הפגמים ומעידות שלנו הם חלק מהחיים, חלק חשוב מאיתו.