מחשבות ורכבות

היום נסעתי ברכבת אחרי שנים שלא עשיתי את זה.

הישיבה וההמתנה בתחנה על הספסל מול הרכבות שבאות והולכות גרמה לי לחשוב על הפגישה של אתמול עם אבי (שם בדוי) שהחלים מסרטן ריאות לאחרונה.

״כולם אומרים לי להפסיק לחשוב על זה ולחשוב מחשבות חיוביות..״

״ואיך זה עובד לך? ״שאלתי.

״לא טוב, אני לא מצליח. זה ממש קשה! לא משנה מה אני עושה אני לא מצליח שלא לחשוב על הבדיקה שנקבעה לי, על מה יהיה..״

המחשבות שלנו הן כמו רכבות.

אנחנו יושבים בתחנת רכבת ולא משנה מה אנחנו עושים הן באות והולכות, עוברות בתחנה, יש שנשארות יותר זמן ויש שחולפות מהר על פנינו.

יש רכבות שקטות, ויש רכבות מרעישות שמשמיעות צליל בלימה נוראי כשהן נכנסת לתחנה שקשה להתעלם ממנו.

אין לנו שליטה עליהן, מי תגיע, מתי תגיע וכמה זמן תשאר בתחנה.. מה שבטוח שהן מתישהו תמשכנה הלאה.

השאלה היא על איזו רכבת אנחנו עולים. האם על זו שמביאה אותנו לידע הרצוי או שלא?

אז בפעם הבאה שיש לכם מחשבה לא נעימה נסו לחשוב עליה כמו על רכבת שהגיעה לתחנה שלכם. צפו בה מהספסל, ובחרו האם אתם עולים עליה או בוחרים לתת לה להמשיך בדרכה?