המחלה שאין להזכיר את שמה

“בשעות הכי קשות שלי מצאתי שאין לי אף אחד, כולם התרחקו. הם פחדו כי יש לי את ״המחלה״. סיפר אחד המטופלים שלי שמתמודד עם סרטן כרוני.

לצערי מחלימים רבים משתפים אותי שאנשים התרחקו מהם בעת אבחון הסרטן או לאחר מכן.

יש לכך סיבות רבות ושונות כמו למשל שאנשים חושבים שהם עלולים להידבק בסרטן. לא בהכרח באופן “הרגיל” שאנחנו מדברים על הדבקה כמו של קורונה, לפעמים זו הדבקה מחשבתית, מעצם החשיפה לסיפור על הסרטן המחשבות הקשות יביאו איתן את הסרטן או קושי אחר.

לפעמים זו חוסר היכולת להכיל את הסיפור הקשה, לפעמים זה פוגש אנשים במקום מאוד כואב, לפעמים זה כי לא יודעים מה להגיד… יש הרבה סיבות.

בכל מקרה, כדאי לדבר על הדברים ולשים על השולחן גם את הקושי, אבל לא להיעלם.

ולמי שלא יודע מה לשאול או להגיד, הנה כמה הצעות:

• תשאלו איך את.ה מרגיש.ה? תתעניינו..

• תשאלו אם אתם יכולים לעזור במשהו.

• תציעו אוזן קשבת, או חיבוק אוהב, גם בלי לומר דבר.

• אל תגידו “יהיה בסדר” כשאתם לא יודעים שזה מה שיהיה.

• ובעיקר, אל תגידו “המחלה” תגידו סרטן.